פרי ואח' נ' מנהלת תנופה (סל"ע)-ועדת הזכאות לפי חוק יישום ההתנתקות - פסקדין

פסק דין

1. לפנינו ערעור שהוגש ביום 18.6.12 לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) על החלטת המשיבה מיום 22.4.12 , שבה נדחתה תביעתם של המערערים, בני זוג שהיו תושבי היישוב המפונה בדולח , להכיר בהם כ"שוכר פרטי" לפי סעיף 47א לחוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 בחודש מרץ 2011 (ס"ח התשע"א עמ' 642) (להלן – תיקון מס' 3).

המסגרת הנורמטיבית

2.סעיף 47א לחוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 3, קובע:

"ישראלי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש רשאי להגיש בקשה לקבלת החלטה של ועדת הזכאות ולפיה הוא שוכר פרטי, ובלבד שבקשה כאמור תוגש לא יאוחר מששה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס' 3".

3."שוכר פרטי" ו"שוכר פרטי בעל מגרש" מוגדרים בסעיף 43א לחוק.

"שוכר פרטי" מוגדר כך:

"שוכר פרטי" – ישראלי שאינו זכאי לפיצוי לפי סימן א' לפרק ה' או לתשלים לפי החלטת הוועדה המיוחדת שניתן חלף פיצוי לפי אותו סימן, ומרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית מגורים ביישוב מפונה, ובמהלך תקופה זו ניהל בבית המגורים משק בית עצמאי; לעניין זה לא ייחשב כשוכר פרטי מי שבמהלך השנתיים האמורות או בחלקן –

(1) התגורר במגורים של מוסד חינוך פנימייתי;

(2) היה סמוך על שולחנו של ישראלי כאמור;

היו שניים או יותר העונים להגדרת שוכר פרטי כאמור, והתגוררו באותו בית מגורים, ייחשבו כולם יחדיו כשוכר פרטי אחד;"

4. תכליתו של תיקון מס' 3 לחוק ואופן הפרשנות של ההגדרה "שוכר פרטי" נקבעו בהחלטה עקרונית של המשיבה מס' 1147 מיום 29.8.11 (להלן – ההחלטה העקרונית).

5. בהחלטה העקרונית נקבע, בין היתר:

"תכלית ההסדר לשוכר פרטי הייתה אפוא לתוקן מעוות. מתן פתרון התיישבותי למשפחות אשר היו חלק מהקהילה אך לא זכו להיכלל בשום הסדר קהילתי של התיישבות מחדש אך ורק משום שהיו במעמד של "שכירות פרטית".

לאור האמור לעיל , יקל להבין מדוע נקבע בתיקון לחוק התנאי של "ניהול משק בית עצמאי" בהגדרת "שוכר פרטי", שכן מטרת ההסדר הייתה השבתם למסגרת הקהילה של כל המולקולות שלה, כל אותן יחידות משפחתיות אוטונומיות נפרדות ,שנשזרו עוד תקופה משמעותית טרם הפינוי ,במארג בתי האב של הקהילה.

אך תכלית איחוי המארג הקהילתי אין כלולה בה לטעמנו קריעת המארג המשפחתי, והייעוד של איחוד המולקולות אינו סובל שימוש באותו הסדר לשם פיצולן לאטומים. מפונה אשר היה חלק ממארג משפחתי אשר בכללו קיבל פתרון קהילתי בדרך של מתן אפשרות להצטרפות להעתקה קהילתית, אינו אותו "השוכר הפרטי" אשר אליו התכוון המחוקק...

לפיכך, אנו סבורים כי על מנת שלא תצא מכשלה תחת ידינו, עלינו לדקדק ולבחון האם התובע את הסדר השוכר הפרטי היווה אכן במסגרת הקהילה יחידה אוטונומית נפרדת , הזקוקה וראויה לפתרון התיישבותי – קהילתי נפרד...

אנו סבורים כי לצורך ההסדר לשוכר פרטי עלינו לנקוט במבחן משולב פיזי – כלכלי, שיבחן האם התקיימה במגוריו של התובע הן עצמאות פיזית והן עצמאות כלכלית , המחייבת מתן פיצוי נפרד בדרך של פתרון מגורים נפרד במסגרת התיישבותית – קהילתית. ברם, מכיוון שעיקרו של הפיצוי הינו אותו פתרון מגורים התיישבותי קהילתי נפרד, מתחייבת המסקנה כי הבכורה בין המבחנים תינתן למבחן הפיזי ורק בהתקיימו ייבחן גם המבחן הכלכלי.

במסגרת המבחן הפיזי שומה עלינו לבדוק האם בית המגורים בו גר התובע פעל כיחידת מגורים אוטונומית. האם נעשו בו בפועל פעולות משק בית אנושיות בסיסיות כגון שינה, רחצה, בישול, וכביסה? האם הוא כלל את כל הרכיבים המאפשרים חיים עצמאיים כאמור? היינו, האם היו קיימים בבית המגורים הנידון מיטות, מקלחון/אמבטיה, שירותים, מטבח המצויד במקרר ובאמצעי חימום והכנת אוכל, מכונת כביסה, וכד'. חסרונם של פריט אחד או שניים הכרחיים כאלו יוביל אותנו כבר בשלב זה למסקנה שאין המדובר בניהול משק בית עצמאי , התואם את תכליתו של ההסדר.

לאחר מכן, במסגרת המבחן הכלכלי, עלינו לבדוק האם נוהל בית המגורים כיחידה פיננסית עצמאית. היינו, האם שילם התובע בנפרד בגינו דמי שכירות? ארנונה? חשבון חשמל? חשבון מים? חשבון גז? מנוי טלפון? מנוי טלוויזיה? האם קנה מזונותיו בכספו שלו? ככל שירבו יותר חשבונותיו העצמאיים של התובע, כן ירבה משקלו של המבחן הכלכלי במאזני המשקל של הוועדה".